הצורך ברפורמה מקיפה במדרג עבירות  המתה היה קיים לפני שנים. פעם אחר פעם הציבור השתאה והתקומם נוכח הרשעות רבות  בהריגה במקרים, שנראו כרצח באופן מובהק, אך לא עמדו בקריטריונים קשיחים בחוק  העונשין לגבי הגדרת רצח. הם לא תאמו את הדפוס הקלסי של רצח מתוכנן זמן רב מראש על  ידי עבריינים או מתוך מניע אישי. השתרש דפוס התנהגות פופולרי מאד של שליפת סכין בכל  הזדמנות בה צריך היה ליישב איזשהו סכסוך ואף סתם מתוך התרגזות רגעית, מתוך התערבות  בקטטה, בתור לפיצה, על סיגריה, בחנייה, בכביש,מגוון שלם של סיטואציות שהיו מסתיימות  פעם בקללות ובמכות, הסתיימו בקיפוח חיי אדם,בהרס משפחות, הותירו הורים ללא ילדים,  ילדים ללא הורים וכו'. בתודעה הציבורית מעשי הרצח האלה התקבעו כנורמה, כמשהו  לגיטימי. השופטים הביעו לא פעם אי  נחת מחוסר אפשרות להרשיע ולהעניש באופן הולם  וביטאו את זה בפסקי דין רבים. העונשים  היו פחותים בהרבה מעונש מאסר עולם מ-20 שנה על הריגה אלא לעתים 5,8,9 שנים. 
התרענו על זה במכתב לשר המשפטים דאז, פרופ' פרידמן,ובפניות  לגופים אחרים. הוקמה ועדה בראשות פרופ' קרמניצר ניתנה לנו הזדמנות להגיש נייר עמדה ולהופיע בפניה  באופן אישי

זהו תזכיר חוק של משרד המשפטים שיתגבש להצעת חוק ממשלתית ויעבור תהליך חקיקה בכנסת
http://www.justice.gov.il/NR/exeres/453B1B85-B4E9-463A-953B-D488FFAECF84.htm